|
לבנות
שירים מקוריים שתורגמו בגליון THE DERONDA REVIEW
לשנת 5780/2020 שירה טברסקי-קסל * רוני סומק * רחלי אברהם- איתן רות שמואלי * עמיחי חסון * חוה פנחס-כהן * אדמיאל קוסמן תרצה פוסקלינסקי-שחורי * סבינה מסג אהרלה אדמנית * רות גלעד * אפרת ביגמן * דניאלה ברט ציפורה לבפשיץ * שפי רוזנצויג * יודית שחר * אמרי פרל חמוטל בר-יוסף * אוה רוטנברג * איקה מישר
******
שירה טברסקי-קסל
******
רוני סומק בגלל
בִּגְלַל שֶׁפּוֹעֲלֵי הַבִּנְיָן עֲדַיִין מְלַטְּפִים אֶת גּוּרֵי הַלְּבֵנִים בַּיָּדַיִם, בִּגְלַל חִבּוּק הַפִּגּוּם עַל כִּתְפֵי הַבַּיִת, בִּגְלַל שֶׁמַפְתֵּחַ הָאַהֲבָה תָּמִיד תָּקוּעַ בַּדֶּלֶת, בִּגְלַל שֶׁאֲפִילוּ קִיר עָקוּם לֹא שׁוֹכֵחַ אֶת הַשְּׂפָתַיִים הָרְטוּבוֹת שֶׁל נְשִיקַת הַמֶּלֶט.
******
רחלי אברהם-איתן אדם, אדמה ועץ השדה בעיר הנבנית
נַחַשֵׁי תְּעוּפָה מִתְפַּתְּלִים בְּשָׁחֹר בּוֹלְעִים אַט-אַט אֶת יְרֹק-הָרֵאָה. צַעֲצוּעִים מְמֻנָּעִים, דְּגָמִים חֲדִישִׁים, דּוֹהֲרִים עַל מַרְבָדִים כֵּהִים. אֲדָמָה פּוֹשֶׁטֶת גְּלִימָה יְרֻקָּה לוֹבֶשֶׁת תַּכְרִיכֵי אַסְפַלְט וּבָתִּים מֵאֲחוֹרֵי חוֹמוֹת אוֹטְמוֹת פִּיחַ וְרַעַשׁ וּבְכִי מְתַמְרֵן מִתַּמֵּר אֶל הַגָּרוֹן ונֶעֱצָר כְּעָשָׁן נֶחְנָק בֵּין הַבָּתִּים הַחֲצוּיִים לְלֹא גַּגּוֹת, קוֹדְרִים לְלֹא טִיחַ אָבָק לָבָן עוֹלֶה בְּכָל מָקוֹם בְּפַאֲתֵי הָעִיר הַנִּבְנֵית רַכֶּבֶת מְשַׁקְשֶׁקֶת אֶל טַבּוּר הָעִיר. אֲנָשִׁים נִפְלָטִים מִמֶּנָּהּ נִבְלָעִים
בַּקַּנְיוֹן
הַמְּפֹאָר. הֲמוֹן
סְפָרִים וְצֹמֶת אֶפְשָׁרֻיּוֹת. אֲנִי
כּוֹתֶבֶת אֶת הַבְּכִי
שׁוֹאֵל
שְׁאֵלַת תָּם, אֵינוֹ יוֹדֵע לִשְאֹל אוֹ לוֹמַר דְּבַר מָה חָכָם,
לְהַגִּיד
לִפְרֹץ אֶת
רוּחַ הָאָדָם, לְהַרְגִּיעַ אֶת הַדָּם הַמִּסְתַּעֵר, הַמִּצְטַעֵר לֹאבַד, לְבַד הַרְבֵּה לְבַד הַרְבֵּה בָּתִּים יָפִים נִבְנוּ: בֵּית פַּיִס, הֵיכַל תַּרְבּוּת, בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת, בְּרֵכוֹת וַאֲגַם, גַּנִּים וּפָּארְקִים. לַכְּלָבִים הִבְטִיחוּ פָּארְק נִפְרָד
שֶׁהַאֲנָשִׁים
לֹא יָצִיקוּ לָהֶם, שֶׁלֹּא יַפְרִיעוּ לְאָשְׁרָם הַכַּלְבִּי מִכֹּבֶד הַשִּׁירִים הַנִּשְׁנָקִים, מַזִּילִים אֶת עַצְמָם כִּדְמָעוֹת אֶת מִי מְעַנְיְּנִים הַשִּׁירִים הַבּוֹכִים וְנֶאֱנָקִים אֶת מִי מְעַנְיְּנִים הַשִּׁירִים הַחִוְּרָנִים אַל נַשְׁלִיכֵם כְּעָלִים לְעֵת מַאֲפִירָה בִּידֵי אַדְרִיכָלֵי הַזְּמָן וְהַסְּפָרִים הַשִּׁיר מַחֲמִיץ אֶת עַצְמוֹ וּפוֹסֵח עַל מְזוּזוֹת בָּתָּיו הַרְבֵּה בָּתִּים נִכְתָּבִים הִזְמִינוּ אֶת הַמְּשׁוֹרֶרֶת לַפֶסְטִיבָל לִקְרֹא שִׁירִים אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בָּתַּיִךְ וְקוֹרְאָיו, וְקוֹרְעָיו, עוֹד יְהַלְּלוּךְ סֶלָה. סֶלַע נִטְחַן בְּמַזְלֵג הַדַּחְפּוֹר. מִתְפּוֹרֵר וְנָמוֹג כְּאִלּוּ הָיָה אָדָם בְּסוֹף הַדֶּרֶךְ. בָּתֵּי הַשִּׁיר נִטְחָנִים בִּכְאֵב יוֹלַדְתוֹ עֵץ הֶחָרוּב זְקַן הַיָּמִים מַשִּׁיר פֵּרוֹתָיו הַמְּאֻבָּקִים טֶרֶם גְּדִיעָתוֹ מִשְּׁבִיל חַיָּיו. עוֹד מְעַט יַעְטֶה תַּכְרִיךְ אַסְפַלְט וּגְשָׁרִים יִבָּנוּ מֵאֵי כָּאן לְאֵי שָׁם. עֲלֵיהֶם יִדְהֲרוּ מְכוֹנִיּוֹת וְרַכָּבוֹת
כְּיָמִים, כְּאָפַנֵּי צַעֲצוּעַ שֶׁל יַלְדֵי הַמָּחָר – נְהָגָיו
שֶׁל שַׁחַר חָדָשׁ. וְכַמָּה מַיִם יִזְרְמוּ בַּנְּחַלִים וּבַאֲגַמֵּי תּוֹדָעַת הָאָדָם? וְהַמְּשׁוֹרֶרֶת? עֲדַיִן פּוֹחֶדֶת לָגַּעַת בַּפֶּצַע הֲכִי עָמֹק בַּדָּם פּוֹחֶדֶת לִנְבֹר כְּדַחְפּוֹר בַּסְּלָעִים הַנִּטְחָנִים עַד דַק וְנֶעֱלָמִים
פּוֹחֶדֶת מֵהַפַּחַד
לִפְחֹד בְּקוֹל דַּק וְנֶעֱלָם. הַפֶסְטִיבָל מַתְחִיל וְהִיא
מתוך: להעיר את האנזימים, שיבלי אור, 2011
******
רות שמואלי אדם בנוי שכבות כמו הר
אָדָם
בְּנוּי שְׁכָבוֹת כְּמוֹ הַר
מִתְבַּלֶּה עִם
הַשָּׁנִים
******
עמיחי חסון אִישׁ הַיַּעַר מְדַבֵּר
אֲנִי מוֹסִיף מִקֹּדֶשׁ לְחֹל בְּמִלְחִיּוֹת עֲמוּסוֹת שֶׁהֵבֵאתִי מִמְּקוֹם יִשּׁוּב מוֹשֵׁחַ בָּהֶן עֲצֵי יַעַר לְהַסָּקָה מוֹרֶה לְעַצְמִי הֶתֵּר לְהַשְׁלִיךְ סְפָרִים אֶל כִּבְשַׁן הָאֵשׁ לְמַעַן נֵחַם וְלֹא נִקְפָּא.
הֵם מִסְתַּכְּלִים בִּי לֹא מְבִינִים כֵּיצַד מִלִּים הוֹפְכוֹת קְטֹרֶת בִּבְעִירַת אוֹתִיּוֹת כֵּיצַד חֹם הוֹפֵךְ שָׂפָה לְדַבֵּר בָּהּ צָרְכֵי יוֹם־ יוֹם יוֹשְׁבִים שְׁלוּבֵי יָדַיִם עַל הַמַּחְצָלוֹת, אֲנִי שׁוֹבֵר מַקְלוֹת קִנָּמוֹן אֶל הָאֵשׁ לְהַנְעִים לָהֶם רֵיחַ.
מַדּוּעַ הֵם שָׁבִים אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ. בָּנִיתִי אֶת בֵּיתִי בָּאֲוִיר שֶׁיִּכָּשְׁלוּ לָבוֹא בּוֹ וַעֲדַיִן הֵם דּוֹפְקִים וּבְפִיהֶם בַּקָּשׁוֹת: נְפָשׁוֹת שְׁחֹורוֹת מְבַקְּשׁוֹת אֶת הַשֶּׁקֶט חַד־הַקֶּרֶן מְבַקֵּשׁ מִקְלָט מֵהָאֲרִי עֲלָמוֹת יָפוֹת מְבַקְּשׁוֹת לַחַשׁ מַרְפֵּא לְהָקֵל אֶת כְּאֵב מוֹצָאֵי הַשַּׁבָּתוֹת גַּם נְסִיכִים גַּם עַם הָאָרֶץ תּוֹעִים פֹּה רָאִיתִי בְּנֵי שְׁפָחוֹת נִרְדָּפִים בִּידֵי בְּהֵמוֹת
רַק הָאַיָּלָה בָּהּ אֲנִי נוֹתֵן עֵינַיִם אֵינֶנָּה מַגִּיעָה אֶל בֵּיתִי לְעוֹלָם.
***
שְׁתִיקָה גְּדוֹלָה
אָדָם כּוֹתֵב אֶת בֵּיתוֹ מֵחָדָשׁ מְשֻׂרְטָט מִבִּפְנִים, כּוֹאֵב מִבַּחוּץ. בֶּטוֹן חָשׂוּף מְכַסֶּה חֲדָרִים מוּאָרִים.
מִבַּעַד לְחַלּוֹן בּוֹדֵד נִשְׁקָף עוֹלָם: עֵצִים, יְלָדִים, מִדְרָכוֹת לֹא אֲחִידוֹת, נָשִׁים מְטֻפָּחוֹת הוֹלְכוֹת בַּשְּׁבִיל.
מֵעוֹלָם לֹא דָּפְקוּ עַל דַּלְתּוֹ. מֵעוֹלָם לֹא פִּרְסֵם אֶת בֵּיתוֹ הַכָּתוּב בָּרַבִּים. הַכְּאֵבִים הֵנִיסוּ אֶת הַמִּסְתַּכְּלִים הַכְּלָבִים הִבְרִיחוּ אֶת מְעַט הַסַּקְרָנִים.
וּבְתוֹךְ הַבַּיִת הַשָּׁקֵט, הַמְרֹהָט, הָאוֹר נִפְרַשׂ חָלָק בֵּין הַחֲדָרִים.
******
חוה פנחס-כהן המקום שנתן לי שמו
לָקַח מִמֶּנִּי אֶת הַבַּיִת שֶׁיָּכֹלְתִּי לִבְנוֹת אוּלַי אֶפְשָׁר אָדָם לִבְנוֹת בַּיִת אֶחָד לְפָחוֹת, בֵּין לֵדָתוֹ לְמוֹתוֹ בֵּין הַיָּם לְבֵין הָהָר וְהַמִּדְבָּר, יִמְצָא לוֹ מָקוֹם לְבֵיתוֹ יִבְנֶה לוֹ בַּיִת וְיֵדַע אֶת עַצְמוֹ
הַבַּיִת שֶׁיָּכֹלְתִּי לִבְנוֹת וּכְבָר הָיוּ מַפּוֹת שֶׁל תּוֹכוֹ וּכְבָר קָבַע אַדְרִיכָל פְּתָחִים בַּקִּירוֹת בְּקַוִּים יְשָׁרִים וּמִרְפֶּסֶת אֶל הַנּוֹף
הַבַּיִת שֶׁיָּכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת בְּפַרְבַּר הַשָּׂפָה בֵּין מְבוֹכֵי עִיר גְּדוֹלָה שֶׁשְּׁבִיל סָמוּי מוֹבִיל אֵלָיו וּכְבָר נִכְתַּב מְקוֹמוֹ בִּכְתֹבֶת וְיֵשׁ חַלּוֹן אֶל הַצָּפוֹן מִשָּׁם יִכָּנֵס אוֹר
כְּשֶׁאָחַז בְּיָדוֹ הָאַחַת קְלַף הַמְּזוּזָה בְּיָדוֹ הַשְּׁנִיָּה פַּטִּישׁ וּמַסְמֵר בֵּין שְׂפָתָיו
יָרְדָה יָד מִשָּׁמַיִם וּבָלְלָה אֶת דַּרְכָּם שֶׁל הַקְּלָף מִבֵּית הַמְּזוּזָה וְהַפַּטִּישׁ הִכָּה בַּיָּד הָרֵיקָה רָאָה אוֹתָנוּ נֶאֱחָזִים בְּתִרְגּוּם כְּמוֹ פִּגּוּם לְהָבִין זֶה אֶת זֶה הַמָּקוֹם שֶׁנָּתַן לִי אֶת שְׁמוֹ הוֹלֵךְ וּמִתְרַחֵק וּמִישֶׁהוּ אַחֵר נוֹתֵן בּוֹ שֵׁם
***
בית מנייר
לֹא הַחַלּוֹן הוּא הַדָּבָר אֶלָּא אַרְבָּעָה תַּצְלוּמִים שֶׁפִּתַּחְתָּ וּבְכָל אֶחָד שְׁתֵּי דְּלָתוֹת פְּתָחִים לָעוֹלָם הַחַי שֶׁבַּחוּץ
כְּשֶׁהַפְּתָחִים סְגוּרִים הָעוֹלָם שֶׁבִּפְנִים הוּא תֵּיאַטְרוֹן צְלָלִים וּצְלִילִים נֶחְבָּטִים
כְּשֶׁנִּגְרָר הַתְּרִיס וְנִפְתָּח חַלּוֹן מָה יֵשׁ מָקוֹם לְנוֹכְחוּת הַסּוֹד זֶה הַדָּבָר שֶׁרָצִיתִי לְהַצְבִּיעַ עָלָיו מִסְגֶּרֶת מִמַּתֶּכֶת שֶׁעָשָׂה הָאִישׁ כְּדֵי לוֹמַר מִלָּה שְׁבִירָה עַל הָעוֹלָם שֶׁמִּחוּץ לַתְּמוּנָה
מַה הִרְגִּישׁ הָאִישׁ כְּשֶׁחָשַׁב עַל הָאִשָּׁה שֶׁתֵּשֵׁב מוּל הַחַלּוֹן הַמִּתְקַפֵּל לְמַעֲנָהּ לִשְׁלֹשָה חֲלָקִים שָׁוִים וְיִפֹּל עָלֶיהָ הָאוֹר שֶׁצָּד וֶרְמִיר מֶה חָשַׁב כְּשֶׁהֵכִין יָדִית מַתֶּכֶת צְהֻבָּה לְדֶלֶת הָעֵץ שֶׁל חַדְרָהּ וּמַפְתֵּחַ בָּא אֶל פִּי הַמַּנְעוּל
זוֹ הַמּוּסִיקָה שֶׁנָּתַתָּ לִי לָגַעַת הָעֲלִיָּה וְהַיְרִידָה שֶׁל הַסָּגוּר עַל הַפָּתוּחַ וְהָאוֹר שֶׁחוֹדֵר אֶל תּוֹךְ מַה שֶּׁנִּקְרָע עֲבוּרוֹ מִשְׂחַק הַהִשְׁתַּנּוּת בְּתוֹךְ הַגְּבוּלוֹת
נַפְשִׁי יוֹצֵאת אֵלָיו וְלֹא תִּרְאֵנִי פֹּה
******
אדמיאל קוסמן מְכוֹנַת שִׁירִים
אֲנִי כּוֹתֵב שִׁירִים מְמֻנָּעִים אֲנִי בּוֹנֶה אֶת הַמְּנוֹעִים שֶׁלִּי מִן הַשְּׁתִיקָה שֶׁבַּמִּלִּים אֶת גּוּף הֶחֳמָרִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר אֲנִי מֵרִים אֶת מַה שֶּׁרַק יָכֹלְתִּי לֹא לוֹמַר אֲנִי מֵרִים וְרַק עָלָיו אֲנִי כּוֹתֵב שִׁירִים דּוֹמֶה הַטֶּקְסְט הַנֶּאֱמַר אֶצְלִי לְדַף נְיָר חָלָק כְּלוֹמַר אֲנִי כּוֹתֵב שִׁירִים מְמֻנָּעִים וְרַק אֲנִי כּוֹתֵב אֶת הַשִּׁירִים שֶׁלִּי עַל הַמְּנוֹעִים הַמַּפְעִילִים אֶת הַשִּׁירִים שֶׁלִּי עַל הַמְּנוֹעִים הַנּוֹהֲמִים בְּזַעַם בַּשִּׁירִים שֶׁלִּי עַל הַמְּנוֹעִים הָאַדִּירִים הַזּוֹעֲמִים שֶׁלִּי
עַל הַמְּנוֹעִים הַמַּפְעִילִים אֶת הַשִּׁירִים שֶׁלִּי אֲשֶׁר אֵינָם אוֹמְרִים מִלִּים מֵאָז הֶחֱלַפְתִּי לַשִּׁירִים שֶׁלִּי יֵשׁ מְנוֹעִים גְּדוֹלִים מִשֶּׁלָּהֶם הַפּוֹעֲלִים בִּמְקוֹם מִלִּים שֶׁבַּתְּמוּנָה וּבַשִּׁירִים שֶׁלִּי עַצְמָם אֲנִי מַרְאֶה כֵּיצַד הַטֶּכְנִיקָה שֶׁלִּי וְלָמָּה כִּי אֶת רֹב הַמְּנוֹעִים שֶׁלִי אֲנִי מַצִּיב רָחוֹק מְאוֹד בִּטְוָח מֵאֱמוּנָה בְּפִלּוּלִים וְרַק מַפְעִיל מִשָּׁם בְּאֵין רוֹאֶה בִּמְמֻנָּע וּמִלּוּלִים וּפוֹעֲלִים שֶׁלִּי עַל סֻלְמוֹת עֲנָק וְגַלְגַּלִּים אָצִים רָצִים בִּסְחַרְחֵרוֹת אֶל הַמְּכוֹנָה שֶׁלִּי וְתֵכֶף וּמִיָּד עוֹלִים
******
תרצה פוסקלינסקי-שחורי
הַבְּרוֹשׁ שֶׁלִּי עוֹטֵף אֶת הַבַּיִת הַבְּרוֹשׁ שֶׁלִּי שׁוֹלֵחַ זְרוֹעוֹת אֶל הַבְּרוֹשׁ הַשֵּׁנִי שֶׁלִּי שֶׁבָּא מֵהַמִּרְפֶּסֶת וְהַבַּיִת אוֹמֵר לִי אַתְּ בַּבַּיִת הָעֵץ אוֹמֵר לִי כְּמוֹ צִפּוֹר מְזַמֶּרֶת מְקַנֶּנֶת כְּבָר לֹא מִטָּרֶפֶת דַּעְתֵּךְ בֶּהָלוֹת רָאִית קַו יָשָׁר מֵאָחוֹר אֶל רָחוֹק עַכְשָׁו אַתְּ סוֹבֶבֶת לִי אֶת הָעֲנָפִים מְמַשֶּׁשֶׁת אֶת הָאִצְטְרֻבָּלִים שֶׁלִּי סָכָה אוֹתָם בְּלַכָּה תּוֹלָה אוֹתָם עַל הָאָזְנַיִם שֶׁלָּךְ אִשָּׁה יָפָה מְמוֹלֶלֶת אֶת קִטְעֵי הַקְּלִפּוֹת שֶׁנּוֹשְׁרוֹת מִמֶּנִּי אֵלַיִךְ בְּאַהֲבָה וְהַבַּיִת עוֹטֵף בִּגְלַל זֶה גַּם אֶת הָעֵץ וְהַבַּיִת וַאֲנִי עֲטוּפִים בְּכָל הָעֵץ
וּבִכְלָל בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן אֲנִי עֲטוּפַת בַּיִת.
***
עָשִׂיתִי מִרְפֶּסֶת כְּמוֹ בִּפְנוֹכוֹ שֶׁל בַּיִת מִחוּץ לַחַלּוֹן – וִילוֹנוֹת מְשֻׁבָּצִים קְשׁוּרִים בְּסֶרֶט, עַל יַד דֶּלֶת הַכְּנִיסָה – תְּמוּנָה צִבְעוֹנִית, וְסֶרְוִיס עַל הַשֻּׁלְחָן מְצֻפֶּה חֹמֶר נֶגֶד גֶּשֶׁם וּמוֹבַּיְל חִנָּנִי וּפְרָחִים טְרִיִּים. כְּמוֹ גֶּרֶב שֶׁהָפְכוּ וּמָשְׁכוּ הַבַּיִת מִתְאָרֵךְ וּפְנִימוֹ הַחוּצָה. וְלִי, שֶׁאָסוּר לָהּ לָצֵאת מֵהַבַּיִת,
יֵשׁ מֶרְחָב גָּדוֹל יוֹתֵר לְהִסְתּוֹבֵב בְּתוֹכוֹ.
******
סבינה מסג אֶקוֹלוֹג
בָּנִיתָ אֶת בֵּיתְךָ מֵחֳמָרִים מִתְכַּלִּים לַחֲלוּטִין שֶׁאַחֲרֶיךָ דָּבָר לֹא יִשָּׁאֵר - שׁוּם טְבִיעַת רֶגֶל, לֹא קַלָּה וְלֹא בִּכְלָל
בְּרוֹשִׁים שֶׁהָיוּ כְּבָר מֵתִים (לֹא הוּמְתוּ בִּשְׁבִילְךָ ) נִפְרְסוּ לְלּוּחוֹת לַכְּתָלִים
שְׁטִיחִים פָּרְסִיִּים יְשָׁנִים עַל הַגַּג מְגַדְּלִים אֶת הַחִטָּה הַיְשֵׁר מִן הַסֵּפֶר הַיַּפָּנִי שֶׁתִּרְגַּמְתָּ
שֶׁנִּלְמַד גַּם אָנוּ אֵיךְ מְגַדְּלִים בְּדֶרֶךְ הַטָאוֹ בְּלִי לִטְרֹחַ רַק לְאַפְשֵׁר
******
אהרלה אדמנית שיעור קומה
בְּנִי בּוֹנֶה אוֹתִי קוֹמָה אַחַר קוֹמָה הַשֵּׁל נְעָלֶיךָ הַלּוֹחֲצוֹת רוּץ יָחֵף עַל הַחוֹל חוּשׁ אֶת הָאֲדָמָה שֶׁחַם לָהּ אַל תָּחוּשׁ גַּם לְרַחֵף לִהְיוֹת בְּחֶמְלָה
בְּנִי בּוֹנֶה אוֹתִי קוֹמָה אַחַר קוֹמָה הִתְיַצֵּב יָשָׁר, לֹא כָּפוּף הַכֵּר כָּל חֵלֶק בַּגּוּף כָּל נִימָה וְכָל נִים
בְּנִי בּוֹנֶה אוֹתִי קוֹמָה אַחַר קוֹמָה נְשֹׁם עָמֹק עָמֹק אֶל הָרֵאוֹת הַעֲמֵק רְאוֹת בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת חַבֵּק אֶת עַצְמְךָ וֶאֱהֹב לְלֹא מַעֲמָס וּמַאֲמָץ
בְּנִי בּוֹנֶה אוֹתִי קוֹמָה אַחַר קוֹמָה חֲבֹשׁ בְּכָל יוֹם אֶת פְּאֵרְךָ הַמִּתְחַדֵּשׁ הַצְמַח פֹּארוֹת חֲדָשׁוֹת שֶׁיַּגִּיעוּ רָחוֹק יִגְּעוּ קָרוֹב
***
אושוויץ
וְאֵלֶּה סִפְרוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁשׁ בִּזְרוֹעַ אַחַת לֹא נְטוּיָה הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה שְׁחוֹרָה עַל כָּל אֶחָד עֶשֶׂר יָדוֹת שֶׁנֶּחְקְקוּ בֶּעָשָׁן נַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם הָאֲדֻמִּים וְנֵאָלֵם
*
זיכרון
בְּאַרְבָּעָה בְּיֶרַח זִיו יוֹם חֶשְׁבּוֹן הַנְּפָשׁוֹת עֶרֶב חַג הַיֶּשַׁע אֲשֶׁר גָּמַל הָאֵל עָלַי אָבוֹא בְּקוֹלִי וּבְדָמַי בִּשְׂנִירִי וּבְכַרְמִלִּי בְּתָבוֹרִי בִּגְלִילִי וּבְנֶגְבִּי לְיַשֵּׁר כַּוָּנוֹת לִסְפֹּר כַּדּוּרִים טוֹעִים לְרוֹקֵן מַחְסָנִיּוֹת שֶׁל טִינָה וְלִבְכּוֹת זִיו פְּנֵיהֶם שֶׁל נֵרוֹת נְשָׁמָה זוֹהֲרִים שֶׁכָּבוּ טֶרֶם עֵת
*
עצמאות
דַּרְכֵּנוּ לֹא כַּלָּה הִיא לְבָנָה זַכָּה בְּמִלּוּאָהּ לֹא בָּרָה כַּחַמָּה מְלֵאַת פִּגּוּמִים הִיא כְּחוֹמָה מַעֲלוֹת וּמוֹרָדוֹת קְרָבוֹת וּמֶרְחַקִּים עִגּוּלִים וְקַוִּים אֻמִּים שֶׁל שִׁרְיוֹן מִתְפָּרְקִים וּמִתְבָּרְגִים מְחַמְּמִים וְכוֹוִים מְאִירִים וְכָבִים עוֹד מַעֲלָה וְעוֹד מַעֲלָה אֹם אֲנִי חוֹלְמָה
******
רות גלעד
בַּבַּיית שֶׁיִהְיֶה לָנוּ לֹא יִהְיוּ כִּמְעַט רְהִיטִים רַק שֻּׁלְחָן שְֹנֵי כִּסָּאוֹת מִטָּה וּפָנָס. וַאֲנִי רוֹאָה אֶת הַבַּיִת שֶׁיִהיֶה לָנוּ לְיַד מִדְבָּר הַצִּיפּוֹרִים הַחֲרִישִׁיוֹת הָרִחֵק הָרִחֵק מוּאָר.
******
אפרת גיגמן החלל הרואה*
כְּשֶׁאָשׁוּב הַלֶּחֶם הַנֶּאֱפֶה בַּתַּנּוּר יָעִיר אֶת יְלָדֵינוּ מנֻמְנְמִים מִשַרְעֹפִּים יִגְּשׁוּ אֶל הַמִּטְבָּח. עַכְשָׁיו רַק נוֹתַר לָלֶכֶת אֶת כֹּל הַשָּׁמַיִם הָאַלָּה עַד הַבַּיִת שֶׁמְּחַכֶּה לִי בִּקְּצֵה הָאֵין.
*"החלל הרואה" הוא שמו של מיצג מאת ג'יימס טורל בגן הפסלים, מוזיאון ישראל, ירושלים.
******
דניאלה ברט בס"ד , טבת תש"פ אבן
אֶבֶן שׁוֹאֶבֶת,
אָבַן בֹּחַן, שׁוֹאֶבֶת
מְקַשֶּׁרֶת
שְׁנֵים
עָשָׂר אֲבָנִים טוֹבוֹת
******
ציפי ליפשיץ בס"ד, יום ד' יג' כסלו תש"פ בִּנְיָן
תַּבְנִית הַבַּיִת הֶחָלום וּמִקּוּם נְקֻדּוֹת הַחַשְׁמַל בַּחֲדַר הַשֵּׁנָה הַדְּרוֹמִי. מֶלֶט, שַׁיִשׁ, זָהָב אֲרִיחִים, חוּטִים, מַשְׁכַּנְתָּא. כַּמָּה הִתְעַכַּבְתִּי כַּמָּה, כַּמָּה עִכּוּבִים שֶׁלֹּא בשליטתי. כָּמֵהַּ אֲנִי שָׁר אֶת כְּתַב הַכַּמּוּיוֹת כָּמֵהַּ וְשָׁר.
עָבַר זְמַן עַד שֶׁעָלִינוּ עַל הַמָּקוֹם. הַנְחִישׁוּת שֶׁהִגִּיעַ הַזְּמַן הוֹלִידָה אֶת הַחִפּוּשׂ, אֶת הַמִּקּוּד. שָׂם, בְּנִיּוֹת בְּרָמָה, הָנֵצּוּ נִצָּנִים שֶׁל תִּפְאֶרֶת, מֶלֶךְ וְנָבִיא בְּהַרְמוֹנְיָה נְדִירָה.
הַבֵּן יִבְנֶה, יְמַמֵּשׁ אֶת הֶחֳמָרִים, יְשַׁעְבֵּד בָּעָם לְבָנוֹת עוֹד קוֹמָה. בָּנֹה בָּנִיתִי בֵּית זְבוּל לָךְ מָכוֹן שִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים. הַאִם תַּעֲמֹד?
אֶבֶן יִשְׂרָאֵל נֶאְסֶפֶת מְרַאֲשׁוֹתָיו. לְבֵנִים לְבֵנִים מְאִירִים כַּסַּפִּירִים - לְבָנָה מְאִירָה לְעֻמָּתָם. מִמְּעַרְבֹּלֶת לְשׁוֹנוֹת וְרוּחוֹת עוֹלָה בִּינָה.
******
שפי רוזנצוויג
תֵּבוֹת תְּהוּדָה זוֹקְפוֹת עַצְמָן הַיּוֹם יוֹתֵר מִתָּמִיד אִם תֵּדְעִי לִשְׁמֹעַ עַצְמְךָ צְלוּלָה אִם תֵּדְעִי לִרְקֹד אֶת הַתְּנוּעָה שֶׁמִּמֵּילָא נַפְשְׁךָ מְשַׂרְטֶטֶת בִּגְמִישׁוּת מִבְּלִי הַמַּאֲמָץ אִם תֶּחֱזִי מֵהַתִּקְרָה בְּלִבֵּךְ הֶחָפֵץ, בִּרְצוֹנֵךְ הַמְּזֻקָּק. שִׁלְחִי יָד לגעת בַּדָּבָר הַבִּלְתִּי נִרְאֶה הִנֵּה אַתְּ לוֹכֶדֶת אֶת צִפּוֹר הַזָּהָב הַמְּשׁוֹטֶטֶת סְחוֹר סְחוֹר מֵעַל ראשך יָמִים רַבִּים.
הַמַּרְאוֹת יָשִׁיבוּ אלייך אַהֲבָה מְכֻפֶּלֶת הָרַגְלַיִם יִהְיוּ קַלּוֹת יוֹתֵר וְאִם לֹא תֵּדְעִי עַכְשָׁו תֵּדְעִי מְאֻחָר יוֹתֵר וְנָכוֹן יוֹתֵר
***
רעשי לַיְלָה פתלתול רעשי בַּיִת מתחבט כֵּיצַד יִהְיֶה לְיוֹשְׁבָיו רְעָשִׁים שֶׁרֹב הַיּוֹם אֵין לָהֶם קָהָל הַתַּפְאוּרָה הוֹפֶכֶת לְשַׂחְקָן כְּשֶׁרֵיחַ הַסְּעוּדוֹת מַתְחִיל לְהִתְפּוֹגֵג, נִרְשָׁמוֹת דאיות אֶל שִׁירָה מְזֻקֶּקֶת וּצְנִיחָה אֶל גאיות האגו. כְּפִי שֶׁאֱלֹהִים צִיֵּר אֶת הַטּוֹפּוֹגְרַפְיָה קִירוֹתָיו שֶׁל הָעֵמֶק מְטַפְּסִים וּמִן הַפִּסְגָּה שׁוּב נוֹפְלִים. הַמִּישׁוֹר עקוב מְאוֹד הַשִּׁירָה דְּחוּפָה מְאוֹד אֲבָל קוניה לֵאִים מֵעַצְמָם. עַפְעַפַּיִם צוֹנְחוֹת נִרְשָׁמִים אוֹתוֹת אַחֲרוֹנִים שֶׁל הַכָּרָה כְּאוּבָה ומפוכחת, מוֹפְתִים שֶׁל דִּיּוּק מִן הַשָּׁמַיִם אֶל תּוֹךְ הַתַּרְדֵּמָה
******
יודית שחר אָדֹם
הִיא
אוֹהֶבֶת אָדֹם מִתְרַגֶּשֶׁת
לִפְעָמִים
תִּצְחַק כִּי כּוֹאֵב לָהּ
******
שירה טברסקי-קסל
******
אמרי פרל הטרם תדע כי אבדה מצרים?
שוק מחנה יהודה – 5.7.18 הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם? הָאָמְנָם? הִיא מֵעוֹלָם לֹא שָׁלְטָה עַל נַפְשִׁי. גַּם בְּשֶׁעִבּוּד גּוּפִי, תַּחַת מִשְׁקַל עָפָר וְאֶבֶן חָפְשִׁי הָיִיתִי לְעַצְמִי. כָּל עֲבוֹדָתִי בַּחֹמֶר, בְּצֵרוּף לְבֵנִים בִּשְׂרֵפָה הָיְתָה לְמַעַן שָׁמַיִם, לְהַשְׁלִים נִשְׁמָתִי בְּזֵעָה, שֶׁל גּוּפִי הַקָּדוֹשׁ לְעוֹלָם. רוּחִי לֹא יוֹדַעַת יֵאוֹשׁ אוֹרִי, שֶׁנִּבְרָא בְּטֶרֶם אָדָם, מַמְלַכְתִּי הַגַּשְׁמִית נוֹעֲדָה לְכִבּוּשׁ עַל יְדֵי נִשְׁמָתִי הַמְּרַחֶפֶת עַל פְּנֵי מַיִם, יָמִים, עִדָּנִים רַק נוֹתַר לְהָסִיר אֶת הַלּוּט הַמַּסְוֶה כְּמַיִם לַיָּם מְכַסִּים כְּבָר מְגֻלִּים הַפָּנִים מֵעוֹלָם לֹא זָזוּ מֵרְאוֹת אֶת בָּנָיו כְּפִי שֶׁהֵם - בְּנֵי אֱלֹהִים.
***
להתמסר
בית זית 15.5.18 ראש חודש סיוון – תפארת שבמלכות לְהִתְמַסֵּר לַמַּסָּע, לְהִתְמַסֵּר לַפְּלִיאָה, לַחִפּוּשׂ, לָרֶטֶט הַמֵּנִיעַ אֶת הַלֵּב אַחַר הַשַּׁעַר אֶל עוֹלָם אַחֵר. לְהִתְמַסֵּר לָאוֹר הַמֵּצִיץ, הַמַּרְעִיד עוֹלָם הַמְּדַמֶּה עָצְמוֹ לִהְיוֹת יַצִּיב. לְהִתְמַסֵּר לָרוּחַ הַשּׁוֹעֶטֶת בַּמִּדְבָּר, בְּעוֹד גּוּפִי מְחוֹלֵל לַמּוּזִיקָה, לְהִתְמַסֵּר לְרוּחַ הָאָבוֹת הָעַתִּיקָה, הַמִּתְנַגֶּנֶת בַּשֶּׁקֶט מִבֵּין הַצְּלִילִים, וְהַצְּלָלִים. לְהִתְמַסֵּר לַקֹּדֶשׁ הַמִּתְגַּלֶּה, הָאוֹהֵב, הָעוֹטֵף, הַמַּקִּיף, הַפְּנִימִי, הַשּׁוֹצֵף, הַגּוֹעֵשׁ, הַכּוֹבֵשׁ, הַדּוֹרֵשׁ, הַמְּמוֹטֵט בְּרֶגַע בָּהִיר, בַּמִּטְבָּח, גּוּף שָׂרוּעַ עַל הַקַּרְקַע הַנִּשְׁמֶטֶת, לְהִתְמַסֵּר לָרֶגַע שֶׁבּוֹ הָעוֹלָם מִתְפּוֹרֵר לִרְסִיסִים שֶׁל אוֹר. לְהִתְמַסֵּר לַזִּכּוּךְ הָרַךְ, הַנִּתַּךְ, הַשּׂוֹרֵף לֵב בָּשָׂר בְּאוֹר יוֹקֵד, בְּמַּבָּט חוֹדֵר הָרוֹאֶה אֶת כָּל הַחֲטָאִים. לְהִתְמַסֵּר לַנִּתּוּק, לַתְּלִישָׁה מְהָעוֹלָם, לַשֶּׁבֶר עִם כֻּלָּם, לִהְיוֹת מַלְאָךְ, שָׂרַף, לְהִתְמַסֵּר לַהַדְרָכָה הָעֶלְיוֹנָה, לְהִתְמַסֵּר לָאֱמוּנָה, לַהֲלִיכָה בַּמִּדְבָּר, לַבְּדִידוּת בַּמַּסָּע הַיָּבֵשׁ, לַאֲדָמָה הַחֲרוּכָה, לְשָׁמַיִם עֶלְיוֹנִים הַמַּשְׁקִים צִמְּאוֹן דְּרָכִים. לְהִתְמַסֵּר לְדֶרֶךְ אֲרֻכָּה, מְיֻסֶּרֶת, לְהֶבְלְחֵי הָאוֹר הַמֵּצִיץ רֶגַע אֶחָד לִפְנֵי שֶׁמְּאֻחָר מִדַּי, לִפְנֵי שֶׁקּוֹרֵס מִדַּי, לִפְנֵי שֶׁתָּלוּשׁ מִדַּי. לְהִתְמַסֵּר לַשִּׁגָּעוֹן, לַאֲבָדוֹן, לְשִטּוּט חֲסַר כִּוּוּן בַּיְּשִׁימוֹן. לְהִתְמַסֵּר לַנְּפִילָה, לִמְשִׁיכַת הֶעָפָר, לַדְּעִיכָה, לְיֵאוּשׁ לֹא נִגְמַר, כְּרִיכָה גְּדוֹלָה שֶׁל תַכְרִיכֵי בּוֹץ, עוֹטֶפֶת נַפְשִׁי עַד שֵׁאוֹל. לְהִתְמַסֵּר לַבּוּשָׁה, לַחֲרָטָה, לְצַעַר הַשְּׁכִינָה, לְדַעַת תּוֹרָה, לַהֲלָכָה, לַחֲבוּרָה, לְהִתְמַסֵּר לָאֱמוּנָה שֶׁעוֹד נוֹתָר בִּי אוֹר, שֶׁעוֹד לֹא נֶעֱזַבְתִּי, שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ תַּחֲזֹר. לְהִתְמַסֵּר לָאֲדָמָה, לְקֶצֶב פְּעִימָתָהּ, לַקֶּצֶב שֶׁל חַיִּים וַעֲבוֹדָה, שִׁגְרָה, אֱמוּנָה בָּאַהֲבָה, שֶׁיֵּשׁ לָהּ נְגִיעָה כָּאן, בַּהֲוָיָה. לְהִתְמַסֵּר לְאִשְׁתִּי, לִילָדַי, לַפַּרְנָסָה, לְהִתְמַסֵּר לַיְּצִירָה, לַכְּנִיעָה, לְאַהֲבַת אָחַיי ואָחְיוֹתַיי עַד כַּלּוֹת, לְעִירִי הַעֲתִידָה לְהִבָּנוֹת, לְאַרצִי הָעוֹלָה בַּמַּעֲלוֹת, בַּלֶּהָבוֹת, מִתְרַסֶּקֶת בִּתְהוֹמוֹת. לְהִתְמַסֵּר לָרֶגע הַנוֹכֶחִי, לְמַה שֵאֲמִתִּי, לָאוֹר שֶזּוֹרֵחַ רַק הַיּוֹם.
***********
חמוטל בר-יוסף על אדמת העצב
עַל אַדְמַת הָעֶצֶב הַזֹּאת אֲנוּ חַיִּים עֲדַיִן. לֹא מְבִינִים זֶה אֶת זֶה וְאֶת עַצְמֵנוּ. מְרַמִּים אֶת הָאֲחֵרִים וְאֶת עַצְמֵנוּ. מַעֲרִימִים עַל אֲחֵרִים וְעַל עַצְמֵנוּ. גּוֹזְלִים. מְנַצְּלִים. מַרְגִּיזִים בְּצַדְקָנוּת תַּמָּה, יְהִירָה, עִוֶּרֶת. נְעָלֵינוּ דּוֹרְסוֹת בְּשַׁאֲננוּת אֶת הַלֹּבֶן הַצָּנוּעַ שֶׁל זַרְעִי סַבְיוֹנִים.
עַל אַדְמַת הָעֶצֶב הַזֹּאת אֲנַחְנוּ נִפְגָּשִׁים עֲדַיִן. מַרְגִּיזִים, נִלְחָמִים, עוֹשִׂים שְׂבִיתַת נֶשֶׁק, מְרַמִּים, מַעֲרִימִים, גּוֹזְלִים, מְנַצְּלִים וְכוּלֵי. עַל אַדְמַת הָעֶצֶב הַזֹּאת זַרְעֵי סַבְיוֹנִים צוֹנְחִים בָּרוּחַ שֶׁל סוֹף הַקַּיִץ, מִתְחַנְּנִים לַעֲשׂוֹת מַה שֶׁאֶפְשָׁר.
*
חירות
כמו צווחה או יבבה חרישית חוזרת ונשמעת מדי חמש דקות, כשנגמר הסיבוב של מתקן הדיש ומתחיל סיבוב חדש. החבל המתוח קשור לצווארו של חמור צעיר. בנחישות, בעקשנות שלאחר ייאוש הוא צועד קדימה, כל הזמן קדימה, ומגיע כל חמש דקות לאותו מקום, לאותה חריקה. הוא לבדו בעולם. הוא לא יודע שבכל זאת משהו קורה: החבל הישן נשחק. לאט לאט הוא נשחק.
בצהרי יום אחד החבל ניתק. הצווחה נדָמה. החמור צועד קדימה. הוא בחוץ. הוא נושם רוח ים. הוא ניתר ממקומו ומתחיל לדהור קדימה, קדימה. הוא חוצה שדות, יערות, גבעות, הרים. הוא מגיע למרומי צוק סלע שחור. בתחתיתו הרחוקה ים כחול אינסופי.
החמור עומד על הצוק. הוא לבדו בעולם. הוא נוער מרה.
***
חמש מאות שנים
קָשֶׁה לְהַאֲמִין, לִפְנֵי חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנִים לָאֲנָשִׁים כָּמוֹנוּ הָיוּ עֳבָדִים. הם חָיוּ בַּבַּיִת אוֹ בֶּחָצֵר כְּמוֹ סוּסִים אוֹ פָּרוֹת. אֶת הַבּוֹגֵד הָיוּ תּוֹלִים בְּכִכַּר הָעִיר אַחֲרֵי שֶׁגָּרְרוּ אוֹתוֹ בָּרְחוֹבוֹת קָשׁוּר לִזְנַב סוּס, וּבְעוֹדוֹ חַי פּתָחוּ לוֹ אֶת הַבֶּטֶן בְּסַכִּין וְהוּא רוֹאֶה אֶת בְּנֵי מַעָיו גּוֹלְשִׁים עַל יְרֵכָיו לְרַאֲוָה. אֲפִלּוּ בְּאַנְגְּלִיָה זֶה הָיָה רָגִיל לִפְנֵי חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנִים, פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר.
כָּכָה יְדַבְּרוּ עַל מִלְחֲמוֹת וּפִגּוּעִים, כְּדֵי לפְתֹּר סִכְסוּךְ אוֹ לְשֵׁם הַגַּאֲוָה, בְּעוֹד חֲמִשׁ מֵאוֹת שָׁנִים וְאוּלַי אֲפִלּוּ פָּחוֹת.
******
אווה רוטנברג קוֹלָהּ שֶׁל אִמִּי
וְהָאָרֶץ הָייְתָה תֹּהוּ וָבֹהוּ וְקוֹלָהּ שֶׁל אִמִּי קוֹרֵא בִּשְׁמִי.
רְחוֹקָה הִיא וְגַם מִשְׁתָּנָה - שְׁלֵמָה בְּעֵינַי. עַד מתיי.
עַד בּוֹא עֵת לִפְרֹץ, לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים, צֶדֶק לִתְבֹּעַ - לִטְבֹּעַ בְּיָם, לִטְבֹּעַ...
עֵת לְהַרְכִּין רֹאשׁ - לָצֵאת יְבֵשָׁה בְּנִגּוּד וְלַמְרוֹת מִן הַיָּם שֶׁל תְּלָאוֹת.
וְהָאָרֶץ הָיְיתָה תֹּהוּ וָבֹהוּ וְקוֹלָהּ שֶׁל אִמִּי קוֹרֵא בִּשְׁמִי.
*******
איקה מישר מחלוקת לשם שמים
אֵיךְ יוֹצְרִים מַחֲלֹקֶת שֶׁל אַהֲבָה? |
|
|
